התקרחות
התקרחות היא אחת מהתופעות היותר נפוצות והשכיחה ביותר מבין הפרעות השיער. התקרחות יכולה להיווצר באזורים שונים בגוף או בקרקפת. אובדן השיער מתחיל בדרך כלל באופן הדרגתי עם היחלשות זקיקי השיער שבעקבותיו מתקצר מחזור הצמיחה בזקיק, אותה היחלשות מתבטאת בשינוי מבנה השערה והמראה שלה. ההתקרחות המלאה היא תוצאה סופית, שכמעט ואינה ניתנת לשיקום (למעט השתלת שיער), וזאת בגלל תמותת הזקיקים.
זקיקי השיער של אנשים מסוימים מושפעים גנטית מאי יציבות הורמונלית. כלומר, הם מושפעים מרמות גבוהות של אנדרוגנים בדם, בטסטוסטרון, ובהידרו- טסטוסטרון, הורמונים שאחראים על התאים שיוצרים את הגבשושית הדרמית באזור הדופן הקדמי של הקרקפת. בהיסטוריה הרפואית נמצאו מסמכים המאשרים כי היפוקרטס (אבי הרפואה המערבית), סבל מהתקרחות, ועל שמו נקראת ״קרחת היפוקרטס״, שהיא קרחת על כל הקרקפת, למעט העורף וצידי הראש.
כבר לפני שנים היה ידוע הקשר שבין התקרחות לטסטוסטרון. הסריסים בארמונות למשל לא סבלו מהתקרחות, היות ועקב הסירוס שהם עברו הם היו חסרי אנדרוגנים (הורמונים הכוללים טסטוסטרון שאחראים להתפתחות מערכת הרבייה). ההתקרחות עלולה לנבוע גם מגורמים גנטיים, מהזדקנות, מבעיות בעור, כתוצאה ממחלות מערכתיות, נטילת תרופות מסוימות כגון אלה המשתמשות לטיפול במחלת הסרטן ועוד.
עצרו רגע
לא צריך להשלים עם קרחת, מפרצים או שיער דליל! היום יותר מתמיד יש מגוון תכשירים יעילים, תרופות ושיטות טיפול חדשניות כגון שימור שיער, שיעזרו גם לכם להיראות במיטבכם. הרשמו כאן לקבלת ייעוץ המבוצע רק על ידי רופאים ומכונים מובחרים.
עצרו רגע
לא צריך להשלים עם קרחת, מפרצים או שיער דליל! היום יותר מתמיד יש מגוון תכשירים יעילים, תרופות ושיטות טיפול חדשניות כגון שימור שיער, שיעזרו גם לכם להיראות במיטבכם. הרשמו כאן לקבלת ייעוץ המבוצע רק על ידי רופאים ומכונים מובחרים.
התקרחות גברית ומפרצים בשיער
התקרחות גברית או התקרחות בדפוס גברי כפי שהיא מכונה בעגה המקצועית היא הצורה הנפוצה ביותר של איבוד שיער המופיעה בקרב גברים. צורת התקרחות זו נחשבת לנדירה בקרב נשים וילדים מאחר והיא תלויה בנוכחותם של הורמונים זכריים (אנדרוגנים), כאשר רמות ההורמונים הללו גבוהות בקרב גברים שעברו את גיל ההתבגרות המינית. התקרחות גברית היא תופעה גנטית.
אובדן השיער מתחיל לרוב בצידי הקרקפת, בסמוך למצח, או על הפדחת ולכיוון העורף. הקרחה גברית עלולה להתרחש בכל גיל, ולעיתים היא מופיעה במהלך אמצע העשור השני לחיים. ישנם אנשים שמאבדים כמות מסוימת של שיער ומפתחים קרחת מעל המצח, קרחת קטנה או גדולה במרכז הראש, אחרים, במיוחד כאלה שאובדן השיער שלהם מתחיל בגיל צעיר, עלולים להפוך לקרחים לחלוטין.
מפרצים בשיער הם סימנים קלאסיים של התקרחות גברית או של התקרחות אנדרוגנית (ראה בהמשך). נסיגת השיער מצידי הראש ונשירתו מהפדחת עשויים להתרחש כבר בגיל צעיר. בהתחלה, הקו הקדמי של השיער נסוג בשתי הרקות ויוצר מעין שני מפרצים. במצב מתקדם, הגברים בדרך כלל קרחים לחלוטין בחלק העליון של הראש ומעט מהשיער שעוד נותר צומח מסביב לבסיס הגולגולת. ב- 90% מהמקרים הסיבה לכך היא שהדהידרו-טסטוסטרון או DHT (תת מוצר של ההורמון הגברי הטסטוסטרון), מצטבר בעור הקרקפת.
אצל אנשים הסובלים מנשירת שיער מסיבה גנטית, ה-DHT גורם לנשירת השיער בשתי דרכים: הדרך הראשונה היא באמצעות חסימת אספקת תזונה חיונית לגבשושיות הדרמיות, שהן המבנים של זקיקי השיער שאחראים על צמיחתו. תזונה שאינה מתאימה גורמת לצמיחה שיער איטית ולקיצור זמן מחזור הצמיחה בעוד זמן מחזור המנוחה גדל. הדרך השנייה היא שה- DHT מכווץ את הזקיקים והופך את השערה לבעלת קוטר דק יותר.
למעשה, הזקיק מתחיל להתכווץ עד שהשיער נושר והמבנה שלו הופך לבסוף ללא פעיל באופן סופי וקבוע וללא יכולת להתחדש. ייצור יתר של DHT נובע מתורשה. שני ההורים (אב ואם) קובעים את מידת החשיפה הגנטית להתקרחות. ככל שיותר גברים ונשים במשפחה סבלו מהתקרחות, כך עולים הסיכויים לרשת את הבעיה.
התקרחות נשית
כ- 25% מהנשים סובלות מסוג כלשהו של קרחות בשיער במשך חייהן. בדרך כלל סוגי ההתקרחות הנשית הם בעלי מאפיינים חמורים בהרבה מאשר אלו של הגברים. הסיבה לכך היא שרמות הורמון המין אצלן פחותות מאלו של הגברים, ולרוב ההתקרחות מקושרת עם הפרעות הורמונליות בתקופות זמן שונות, למשל, כאשר ישנה עליה ברמות הורמון הפרוגסטרון (Progesterone) בדם.
התקרחות בדפוס נשי היא מאוחרת יותר ומתפתחת בקצב איטי יותר מהתקרחות גברית. בעוד שהתקרחות גברית מאופיינת ב״דילול מתרחב״ של האזור הקדמי של הראש, התקרחות נשית אינה משאירה אזורים ללא שיער והנשירה היא אחידה והומוגנית, אך השיער נעשה דליל, דק וחלש יותר. בנוסף, גם העור מאבד מהאלסטיות שלו ועלול להיות מלווה בסבוריאה (הפרשת חֵלֶב).
התקרחות נשית גורמת לשיער להיות דליל ודקיק בקדמת הראש, בצדדים או על הפדחת. הסימנים הקליניים ברוב סוגי ההתקרחות אצל נשים מופיעים באיחור, ולכן האבחנה גם היא נעשית באיחור ועלולה להיות שגויה. זאת לעומת התקרחות גברית, שאצלם הסימנים מופיעים לפני הזמן, עם נסיגת קו השיער הקדמי.
מהן הסיבות להתקרחות נשית
סיבות גנטיות - כאשר הסיבה היא תורשתית, ההתקרחות הנשית מוגדרת באופן פיזי-פתולוגי כאלופציה אנדרוגנית והיא עלולה להופיע גם בגיל צעיר. במקרים אלו נשירת השיער נוצרת עקב גידול בריכוז הטסטוסטרון או התגברות הפעילות שלו בגוף האישה.
סיבות הורמונליות ותהליכי הזדקנות - ישנן מספר סיבות להתקרחות הנובעות מהשפעה הורמונלית. נמנה כמה מהן: תהליך ההזדקנות (ובנוסף רמות הורמונים סירקולטוריים) משפיע על רמות האנדרוגנים. שינוי זה עשוי להשפיע על הפיזיולוגיה של זקיקי השיער. בזמן חידלון הוסת, עולה רמת הטסטוסטרון והשיער הופך דק ושביר יותר, בעוד שזקיקי השיער על משטח הפנים נעשים עבים יותר. גם טיפולים הורמונליים המבוססים על הזרקות אנדרוגנים ושינויים הורמונליים, למשל, בזמן הריון או עקב נטילת גלולות נגד הריון או הפרעות בבלוטת התריס ובבלוטת יותרת הכליה גורמות לקרחות בשיער.
סיבות פתולוגיות ותרופות - מחלות כמו תת פעילות של בלוטת התריס (Hypothyroidism), אנמיה כרונית, דיכאון, ותת תזונה עלולות להביא להתקרחות.
סיבות חיצוניות ודלקות - דלקות הנגרמות מטיפולים אגרסיביים בשיער, למשל, שימוש מוגזם בצבע לשיער, שימוש בקרמים המכילים חומרים שונים, שימוש במייבשי ומגהצי שיער ועוד עלולים להביא להתקרחות. רוב המוצרים הכימיים (צבע לשיער למשל) הם אגרסיביים וגורמים לגירוי של עור הקרקפת שניחן במנגנון טבעי של התפרצות דלקות כאשר הוא מותקף. ישנן דלקות מסוימות שנגרמות בגלל קשקשים ולא קשה להיפטר מהם, אך צריך לדעת שהגורם העיקרי לקשקשת הוא בקטריות.
על ההבדלים בין התקרחות נשית לגברית
קרחת היא תופעה שמשפיעה בעיקר על גברים, אבל גם על נשים. הנתונים הסטטיסטיים מראים כי התופעה משפיעה על יותר מ- 50% מהגברים! על הנשים הקרחת ״מרחמת״ והיא פוגעת בכ- 25% מהן, הפגיעה אצל הנשים נחשבת לחלשה יחסית. הצורה המאפיינת את ההתקרחות הנשית שונה לחלוטין מזו של הגברים.
אצל הנשים לא מופיעה נשירת שיער אזורית, אלא אובדן בצפיפות השיער. השיער מאבד עובי בצורה אחידה בכל הקרקפת, ובניגוד לגברים, נשים אינן מאבדות את שורשי השיער בחלק הקדמי, אם כי כן עשויה להתפתח נשירה קלה באזור היותר גבוה של הפדחת (קו האמצע בראש ובחלקו העליון אותה נהוג לכנות קרחת קטנה בראש).
אצל נשים, רק במקרים נדירים, עלולה להתפתח קרחת מלאה הדומה לזו של הגברים. בגלל המאפיינים שתוארו לעיל, רווחת הדעה הקדומה והלא נכונה שאומרת כי השתלת שיער לנשים אינה יעילה, במרוצת השנים התגלה התגלה שההפך הוא נכון.
התקרחות בגיל צעיר (התקרחות אנדרוגנית)
התקרחות מוגדרת כ”התקרחות בגיל צעיר” כאשר היא מתרחשת מתחת לגיל 35. בהתקרחות זו, האנדרוגנים הם ההורמונים האחראיים על היווצרות שיער דק ונשירת השיער. המונח התקרחו אנדרוגנית מוגדר כנשירה או אובדן פתולוגי של השיער, לרוב עקב גורמים תורשתיים. בעיה זו משפיעה בעיקר על גברים ובמידה פחותה גם על נשים עם עבר משפחתי של נשירת שיער בגיל צעיר. אצל הגברים ההתקרחות מתחילה בעיקר באזור המצח (מפרצים) ובפדחת, בעוד שאצל הנשים, הנשירה מתחילה רק בחלק הקדמי של הקרקפת אך היא עלולה להתפשט לאזורים מתקדמים יותר.
אם מאתרים את ההתקרחות מוקדם ומטפלים בה היטב, ברוב המקרים היא הפיכה. ישנם טיפולים ייחודיים שניתנים עוד בשלב בו זקיקי השיער מתחילים להתנהג באופן פתולוגי שונה מהרגיל: הם עדיין חיוניים אך השיער הופך דק יותר ומתחיל לנשור. כאשר ההתקרחות ממשיכה (תהליך איטי), מגיע שלב בו הזקיקים מפסיקים לייצר שיער ולבסוף מתים. המצב הזה הוא כבר בלתי הפיך ואין טיפול שיכול להביא לשיקום השיער (למעט השתלת שיער) ומכאן שההמלצה היא לטפל בהקדם הווה אומר כאשר זקיקי השיער עדיין חיוניים.
הטיפול מבוצע לרוב באמצעות שימוש במוצרים חדשניים המיועדים למנוע מהגוף את ייצור ההורמונים (האנדרוגנים). הפסקת ייצור ההורמונים תעצור את הנשירה ואף תתכן צמיחת שיער מחודשת. הטיפול כולל בדרך כלל שימוש בשמפו נטול סולפט (מלח של חומצה גופרתית), מי שיער, חומרים מחזקים ושימוש בתרפיה לייזר, כל הטיפולים הללו מאושרים על ידי המינהל האמריקאי לתרופות ומזון FDA. טיפול זה, כאמור, יביא לתוצאות הטובות ביותר כאשר הוא מתבצע בשלבים הראשונים של תהליך ההתקרחות. בשלבים מתקדמים יותר, יעילות הטיפול פוחתת ויש לפנות לשיטות אחרות כגון השתלת שיער.
התקרחות רעלנית
התקרחות רעלנית עלולה להופיע בעקבות מחלה חמורה המלווה בחום גבוה. תרופות מסוימות, במינונים גבוהים, במיוחד שימוש בחומר שנקרא תליום, ויטמין A ורטינואידים - עלולות לגרום להתקרחות. תרופות שונות לטיפול בסרטן אף הן נכנסות להגדרה של התקרחות רעלנית.
תת פעילות של בלוטת התריס או של בלוטת יותרת המוח, ואפילו הריון עלולים לגרום לנשירת שיער. השיער עלול להמשיך ולנשור שלושה או ארבעה חודשים לאחר המחלה או לאחר מצב אחר. לרוב, אובדן השיער הוא זמני והצמיחה מתחדשת במרוצת הזמן.
התקרחות צלקתית
התקרחות צלקתית היא איבוד שיער באזורים מצולקי עור, באזורים הללו העור עשוי להיות מצולק כתוצאה מכוויה, פציעה חמורה, או מטיפול בקרני רנטגן. סיבות פחות בולטות להתקרחות כוללות מחלות כמו זאבת אדמנתית, ילפת שטוחה, זיהומים טורדניים של חיידקים או פטריות, סרקואידוזיס או שחפת.
גם גידולי עור סרטניים, עשויים להותיר צלקות על העור שיגרמו להתקרחות. הטיפול בהתקרחות שמקורו בצלקות קשה במיוחד לטיפול. אפשר לטפל בסיבה לצלקות, אולם מרגע שאזור של עור מצולק במלואו אין סיכוי לצמיחת שיער.
התקרחות אזורית
התקרחות אזורית היא מצב נשירה פתאומית של השיער באזור מסוים, לרוב בקרקפת אבל לעיתים גם בזקן. לעיתים נדירות עלול כל השיער בגוף לנשור, מצב המכונה נשירת שיער אוניברסלית. השיער חוזר לצמוח בתוך מספר חודשים, למעט אצל אנשים אשר לקו באובדן שיער נרחב.
הסיכוי של אותם אנשים שחוו אובדן שיער להצמיח שיער בחדש שואף לאפס. זריקות תת עוריות של קורטיקוסטרואידים עשויות לעזור לחולים בהתקרחות אזורית, אולם התוצאות לא מחזיקות זמן רב. טיפול אחר בהתקרחות אזורית כרוך בגרימת תגובה אלרגית קלה, או גירוי שתכליתו לעודד צמיחת שיער.
סולם נורווד - המילטון
התקרחות אנדרוגנית מדורגת לשלבים שונים לפי סולם נורווד (Norwood) - המילטון. סולם זה משמש להערכת סוג ההתקרחות ורמתה אצל כל מטופל ולפיה ניתן לקבוע את הסיבות להופעת קרחת ולהתחיל בטיפול למניעת נשירת שיער. לפי סולם נורווד המילטון קיימות 7 דרגות או רמות של התקרחות:
- (סוג 1) אובדן שיער מינימלי.
- (סוג 2) מפרצים באזורים הצדדיים והקדמיים של הרא.
- (סוג 3) התקרחות באזורים היותר אחוריים של הקרקפת.
- (סוג 4) שלב יותר מודגש בו כמעט ולא נשאר שיער בחלק העליון של הראש.
- (סוג 5) שלב בו אזורי הקרחת מתרחבים וגדלים.
- (סוג 6) שלב שמאופיין בהופעה של אזור התקרחות גדול שכולל את מרכז הראש ומתרחב לשני הצדדים עד לאזור העורפי.
- (סוג 7) הסוג הכי דרסטי שמאופיין במצב שבו נשארת רק רצועה שיער צרה (בצורת פרסה) מאוזן לאוזן בחלק האחורי של הראש.
-
סולם סבין וסולם לודוויג
ישנו סולם נוסף המגדיר את רמת ההתקרחות. משתמשים בסולם סבין כדי להגדיר התקרחות נשית. סולם זה, שהוגדר בשנות ה- 90 על ידי ד״ר סבין, מומחה מאוניברסיטת יל, מודד את רמת ההתקרחות ביחד עם עובי השערה. הסולם מבוסס על תשעה איורים שבהם נראית ההתקדמות של נשירת השיער אצל נשים, והוא מחולק לשלושה סוגים של התקרחות (1, 2 ו- 3):
- (סוג 1) נשירה מינימלית
- (סוג 2) שלב ״מתקדם״ שאליו מגיעות נשים בודדות. בשלב זה האזור הנגוע מדולל כמעט מכל השיער.
- (סוג 3) נשירה חמורה באזור הקדמי של הראש.
נציין גם את סולם לודוויג הנותן ביטוי לכך שההתקרחות הנשית היא בעלת מאפיינים שונים מההתקרחות הגברית.
