טריכוטילומניה
טריכוטילומניה היא מושג מעולם הרפואה והפסיכולוגיה, המתייחס להפרעה נפשית המתבטאת בתלישת שיער אובססיבית. הסובלים מדחף כפייתי זה נוהגים לתלוש שיערותיהם מהשורש ומהקרקפת. במקרים קיצוניים מופיעים אזורים שלמים תלושי שיער על הגולגולת ובמקרים קיצוניים יותר, אם כי נדירים, הטריכוטילומניה מתפשטת לאזורי גוף אחרים בנוסף לקרקפת, כמו גבות וריסים.
טריכוטילומניה פוגעת בכ- 4% מכלל האוכלוסייה העולמית והיא נפוצה יותר בקרב נשים. יתכן ונתון זה הינו תוצאה ישירה לכך שנשים מקפידות לבקש טיפול רפואי לטריכוטילומניה ואילו גברים אינם מחשיבים אותה ככזאת הדורשת טיפול. ידוע גם, כי כאשר הטריכוטילומניה מופיעה בגיל צעיר, השפעתה ניכרת יותר בקרב בנים ופחות אצל בנות. אובחן גם שהתופעה מחמירה בגיל שש.
ע״פ המדריך לאבחון וסטטיסטיקה להפרעות נפשיות, הטריכוטילומניה מוגדרת כהפרעה בשליטה על דחפים וכדי להבחין בה צריכים לתקיים מספר סימפטומים: משיכה חוזרת ונשנית של השיער תוך כדי אובדן שיער משמעותי, הרגשת מתח נפשי לפני תלישת השיער ותחושת סיפוק במהלך התלישה.
עצרו רגע
לא צריך להשלים עם קרחת, מפרצים או שיער דליל! היום יותר מתמיד יש מגוון תכשירים יעילים ושיטות טיפול חדשניות שיעזרו גם לכם להיראות במיטבכם. הרשמו כאן לקבלת ייעוץ המבוצע רק על ידי רופאים ומכונים מובחרים.
עצרו רגע
לא צריך להשלים עם קרחת, מפרצים או שיער דליל! היום יותר מתמיד יש מגוון תכשירים יעילים ושיטות טיפול חדשניות שיעזרו גם לכם להיראות במיטבכם. הרשמו כאן לקבלת ייעוץ המבוצע רק על ידי רופאים ומכונים מובחרים.
הסיבות לטריכוטילומניה
הסיבות לטריכוטילומניה עדיין שנויות במחלוקת. ישנם מומחים שנוטים לחשוב כי הסיבה לטריכוטילומניה נמצאת ביחסי משפחה מעורערים עם ההורים וכדי לחזק עמדה זו מתבססים על העובדה שההפרעה מתחילה לרוב בגיל מוקדם. ישנם מומחים שגורסים כי התופעה מועברת בתורשה, היות והוכח סטיסטית כי בכעשירית מהמקרים אובחן שבסיס ההפרעה הינו ממקור תורשתי. כמובן שלא חסרים מומחים שמתייחסים להפרעה כאל מקרה ייחודי לאחר דיכאון נפשי ולחץ סביבתי.
לאחרונה התגלה בבדיקות MRI (דימות תהודה מגנטית), שהסובלים מטריכוטילומניה מפתחים גידול בצפיפות הדו צדדית בשומן הגוף בסטריאטום (חלק בתא המוח שתפקידו לתכנן ולשלוט על תנועות הגוף). במילים פשוטות יותר, הגידול בצפיפות גורם לתפקוד חריג במעגלי העצבים הקשורים ללמידה ולשליטה ברגשות. באמצעות תלישת השיער מתמודדים עם מטענים נפשיים ורגשות שליליים כמו דיכאון, מתח נפשי, חרדות, בדידות, עייפות או תסכול.
כאן גם המקום להזכיר כי הרבה אנשים שסובלים מטריכוטילומניה מביעים דפוסי התנהגות ואובססיות דומות, יש להם אמונות תפלות רבות והם סובלים מקוֹמְפּוּלְסְיָה (כורח כפייתי) מוחית בדרגה כזו או אחרת. אצל בוגרים המחלה עשויה להתלוות סוג אחר של קומפולסיה כמו אונומטומניה ובאנגלית Onomatomania (חיפוש כפייתי לפירושן של מילים) או לאוניקופגיה (כסיסת ציפורניים).
אבחון התופעה
הקושי הגדול באבחון התופעה נובע מכך שהחולה אינו מודע לכך שתלישת שערות ראשו מפעם לפעם היא בעיה, מיותר לציין כי החולה אינו טורח לקבוע פגישת ייעוץ לקבלת עזרה וזאת למרות שההשלכות של המחלה משפיעות על המראה הכללי לרעה. גם אם לבסוף פוגשים ברופא עקב הפצרות של חבר או קרוב משפחה, חוסר הכנות של החולה עם המומחה פוגם באבחון התופעה, ובעקבות כך גם בטיפול.
קושי נוסף עלול להיות גם בגלל העובדה שהטריכוטילומניה קשורה לפתולוגיות אחרות כגון שינויים במצבי הרוח, דיכאון, הפרעה באישיות, הפרעה קומפולסיבית כפייתית ואף סכיזופרניה. הפרעות אלה גורמות לטריכוטילומניה להימצא בעדיפות נמוכה לעומת ההשפעה הקולוסלית על בריאות הגוף והנפש של הפתולוגיה הראשית. הגם שיתכן והטריכוטילומניה היא נגזרת של ההפרעה הפתולוגית הגדולה יותר.
יש לטפל תחילה בבעיה העיקרית שמגלמת יותר סימפטומים והפרעות גוף, לפני שמתפנים לקרקפת של המטופל. למרות שאיתור הבעיה יכול להיות קל יחסית, בעיקר כאשר מתחילות להופיע קרחות אזוריות במקומות בהם נעלם השיער, האבחון והטיפול בעקבותיו יהיו בהתאם להפרעות הפסיכולוגיות האחרות והיותר חמורות שגורמות לתופעה, כך שבדרך כלל הטריכוטילומניה אינה מקבלת את הטיפול הייחודי שיאפשר את סיומה.
צריך להבהיר שלא כל נשירת שיער או קרחת בגיל צעיר קשורה לטריכוטילומניה כאשר הסיבות לקרחות הן שונות ורבות. אבחון מתאים יכול לבצע טריקולוג או רופא עור (דרמטולוג) וזאת על ידי בדיקת טריקוגרם המאבחנת בוודאות את הסיבה לנשירת השיער או להופעת הקרחת. מומלץ לא להמתין ולהתייעץ מהר ככל שניתן עם טריקולוג על מנת שזה יאבחן היטב ויתאים טיפול מתאים.
טיפול בטריכוטילומניה
במקרים רבים טיפול פסיכולוגי מטפל בהפרעה אולם כאשר היא מושרשת חזק אין מנוס משימוש בתרופות (בעיקר בשלבים הראשונים של הטיפול). צריך להבהיר כי מסלול הטריכוטילומניה הוא פתלתל וללא דפוס אחיד, והוא אף עלול לחזור על עצמו לאחר מספר שנות הפוגה. לא קיים טיפול אחיד למחלה. להלן הטיפולים הנפוצים ביותר לטריכוטילומניה:
טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (Cognitive Behavioral Therapy) - טיפול קצר שמתמקד בדפוסי חשיבה והתנהגות בעייתיים הגורמים להפרעות רגשיות. הטיפול נותן כלים ותרגילים לחולה. לדוגמה, כאשר המטופל תולש את שערות ראשו בזמן צפייה במשחק כדורגל, מאמנים אותו לבצע פעולה כמו נפנוף בדגל במהלך מרבית שלבי המשחק, כך שידיו מועסקות בנפנוף והן אינן פנויות לתלישת השיער.
טיפול בהיפנוזה - מהפנטים את המטופל ומכתיבים לו כללים במהלך ההיפנוזה. כאשר המטופל מתעורר הוא אמור לזכור את ההנחיות של המטפל ולמלא אותן, אחת מההנחיות היא להניע את הידיים ולהשאיר אותן במנוחה או להעסיק אותן בפעילות אחרת (לא בתלישת השיער כמובן).
פסיכותרפיה (מיוונית פסיכו-נפש, תרפיה-טיפול) - הטיפול מבוסס על מחקר שיגלה את הבסיס לקיום ההתנהגות האנומלית וניסיונות ליצור אצל המטופלים יכולות חברתיות והכרה עצמית שיאפשרו להם להתגבר על המחלה. הפסיכותרפיה מטפלת במצוקות נפשיות ובדרכים שונות כאשר חלק מהן מגיע מתחום הפסיכולוגיה. רוב טכניקות הטיפול מבוצעות באמצעות קשר מילולי בין המטפל למטופל.
פרמקותרפיה (Pharmacotherapy) - טיפול תרופתי שמטרתו בדרך כלל להפיג מתח נפשי הקשור לפעולת תלישת השיער ובכדי להגביר את השליטה על תנועות הידיים והגוף. השימוש בתרופות לטריכוטילומניה תלוי בטיפול שרוצים לבצע ובהתאם לבעיה העיקרית שממנה נובעת ההפרעה (דיכאון חמור, תולדה של דחף כפייתי, מוגבלות אישית, סכיזופרניה וכדומה).
